בדיקת ההולכה העצבית יחד עם בדיקת המחט (EMG) משמשות להעריך פגיעה במערכת העצבים ההיקפיים. מצב זה יכול להופיע כחלק ממחלות נוירולוגיות מגוונות (כגון ALS, רדיקולופתיה, נוירופתיה, CIDP ) .
הרופאים בדרך כלל מזמינים הולכה עצבית במקרים הבאים:
נוירופתיה– מאופיינת על ידי תסמינים כגון: חוסר תחושה, עודף תחושה ורגישות לכאב, נמלים בכםות הרגליים, כאבים שורפים, הרגשת “שריפה”. אלו יכולים להופיע לאחר פגיעה בעצבים הפריפריים. אחת הסיבות השכיחות היא סיבוך של מחלת הסוכרת.
רדיקולופתיה- מצב נוסף בו יכולים להופיע תסמינים של פגיעה עצבית פריפרית הוא כאשר נוצר לחץ מכני על רקמת העצב בייחוד אזור השורשים היוצאים מחוט השדרה או בדרך המעבר של עצב בתוך תעלה. לחץ של רקמות פוגע בתפקוד העצב וגורם לתסמינים שונים כפי שקורה בתסמונת התעלה הקרפאלית ובפריצת דיסק.
חולשת שרירים-במצבים של מחלות שריר דלקתיות, או מחלות שריר מולדות ישנם שינויים חשמליים בשרירים שניתן לקלוט על ידי EMG
הפרעות מוטוריות וסנסוריות לא ברורות – מלבד המקרים שצוינו, בדיקת הולכה עצבית נדרשת על ידי הרופאים במקרים בהם לא ברור המקור להפרעה הנוירולוגית המתוארת. לדוגמא, מקרים של רגל שמוטה (“Drop foot”) בהם הסיבה למצב לא ברורה דורשים לרוב בדיקת הולכה עצבית כלשהי (NCV, EMG או אחרות). במקרים אלה, מנסים לבדוק האם הסיבה להפרעה הנוירולוגית היא מרכזית או פריפרית ולשלול מצבים אחרים אשר יכולים לגרום להפרעה.
